מרק חמוץ עם כופתאות עוף

נירה שטהל לבית זינדל נולדה וגדלה בקריית חיים. יחד עם חבריה לגרעין שגב היא הגיעה לכפר עזה במסגרת השירות הצבאי שלה. כשהגרעין הגיע להיאחזות כורזים, היא חיפשה שותף לאהבתה לפרחי הבר, ומצאה שותף ובן זוג לחיים בדמות מפקדה, גדי.לאחר כמה שנות לימודים בירושלים וכשנה לאחר שנולד בכורם, נעם, החליטו זוג ההורים הצעיר להצטרף לחבריהם בכפר עזה וקבעו בה את מושבם. בכפר עזה נולדו נטע, רוני, וזיו.

את סודות המטבח למדה נירה מאמה, אירה. בדירתם הקטנה, שימש חדר השינה של ההורים כמרפאת שיניים, ונירה ואחותה חנה, הפכו עד מהרה למבשלות מרכזיות במשפחה. הבנות למדו מאימן גם את מלאכת הסריגה והתפירה וראו בכל אלה בראש ובראשונה חלק ממלאכות הבית. אלא שעם השנים, וככל שהתרחבה המשפחה, מה שנחשב כמלאכה, הפך במילותיה של נירה ל״משהו להעסיק איתו את הידיים״. והידיים אכן היו עסוקות: בציור, בעיצוב תכשיטים (כולל באמצעות סריגה), ברקמה, ובהדבקת קליפות ביצים לכדי עבודות פספס צבעוניות. וכמובן שהידיים היו עסוקות גם בבישול, באפיה וברקיחת ריבות מפירות העונה.

בערבי שישי ושבת היה מתכנס שבט שטהל לארוחה בבית נירה וגדי, ובה זכו הסועדים להנות ממטעמים מסוגים שונים, החל מסלטים עם שילובים מעניינים של ירקות, פירות ומיני אגוזים, דרך מגוון בלתי נדלה של מרקים עשירים (ביניהם המרק החמוץ עם כופתאות העוף שלהלן, שבמשפחה נודע  כ״מרק כורדי״), ועד מעדנים כגון רצועות חזה עוף על בצק עלים, ופאייה שרימפס. עוגותיה של נירה זכו לשם דבר לא רק בקרב ילדיה ותשעת נכדיה, אלא גם בקרב חברי קהילת כפר עזה. בין האהובות שבהן ניתן למנות את עוגת הפרג, עוגת האגוזים, פאי הלימון ומעל הכל, עוגת התפוחים מבית אמה, שמדלן בינג זיכתה בתואר המכובד ״עוגה מרגשת״.

נירה נפטרה בתחילת יוני 2023. שנה קודם לכן, בהגיע נירה וגדי לגבורות, כינסו ילדי ונכדי שבט שטהל את מתכוני שתים עשר ״המנות המנצחות״ לכדי לוח-עד משפחתי שבו בכל חודש מופיע מתכון מלווה בתמונה מן הטבע, פרי צילומיו של גדי.  בהתאם למסורת המשפחתית, בערב שמחת תורה, ארבעה חודשים לאחר פטירתה של נירה, סעדו בני שבט שטהל את ארוחת החג שבישלה מירה (רעייתו של נעם) , בסוכה שהקים נעם ביער אסף שמחוני בחברת חברים וחברות מכפר עזה. בשעת לילה מאוחרת חזרו כולם, חוץ מנעם, לישון בבתיהם.

בבוקר ה-7 באוקטובר נרצחה מירה האהובה בביתה. נעם, רתם, מורן ואלה וכל שבט שטהל לדורותיו, נותר ללא עמוד התווך שלו. האישה שלפני יותר משלושים שנה הצטרפה אל שבט שטהל, עוד לפני שהיה שבט, והיתה הרוח החיה בכל התכנסות; הגשר בין מגוון הדורות, תחומי העניין והמרחק הבין יבשתי (והבן אדם הכי מצחיק בשבט, למרות שילדיה יטענו לתואר), השאירה לכולנו מורשת מפוארת של אהבה: אהבת המשפחה, הקיבוץ, הארץ,  האדם והחיים.