מרק עוף מתובל

דוד נולד בפרגוואי ב 4.8.1956 לפייגע- פלה ואברהם שמעון-אינגה שוורצמן. אח צעיר לסוסי, ואח בוגר לדניאל ולויקטור. כשדוד החליט לעלות לארץ, כחלק מחברותו בתנועת הנוער הציוני, מי ששלח אותו ארצה, היה צבי, אביה של אורלי (אשתו לעתיד), שהיה שליח בפרגוואי.
את הקשר הראשוני הזה, גילו אורלי ודוד מאחר יותר, אחרי שנפגשו והתאהבו. מספרים שהניצוץ ביניהם היה ממש מיידי. הם החליטו להתחתן כבר כשהיו בני 19, וכמו שנהוג בקיבוצים, בחתונה גדולה עם זוג נוסף מהקיבוץ. את אורלי ודוד חיתן רב צבאי, כי אורלי היתה עדיין חיילת. את ביתם בנו כמובן מאליו מבחינתם בקיבוץ עין השלושה, שם נולדה וגדלה אורלי. מהר מאוד נולדו להם ארבעה ילדים אהובים - יונתן, רועי, עילי ודניאל. הבית שהקימו יחד היה בית פתוח ומזמין לכל חבר ומכר.

דוד החל לעבוד בקיבוץ עין השלושה, ברפת, משם עבר למטבח והיה האקונום האגדי של עין השלושה. הוא נהנה מאוכל והיה לו חשוב שכל החברות והחברים ייהנו לא פחות. האסאדו הדרום אמריקאי שלו בימי רביעי היה לשם דבר בכל קיבוצי הסביבה.
ברגע שעבר לעבוד בשדה התאהב דוד בחקלאות, הוא למד עוד ועוד בנושא, במיוחד בגידול כותנה. כמגדל מומחה יצא לשליחות לארצות שונות, כדי לסייע שם לפתח את החקלאות המקומית -להונדורס, ניקרגואה וגם לאנגולה ואתיופיה. הוא היה גאה בכך שהוא מביא את בשורת החקלאות הישראלית למדינות רחוקות. במקביל נהנה מכך ששילב בעבודה גם את אהבתו לטיולים ולחקר מקומות חדשים. דוד ידע לשלב יחס רציני ומעמיק לעבודה עם לקחת את החיים בקלות, ומציאת פתרונות לבעיות.

בשנת 2002 הגיעו דוד ואורלי לחיות בשכונה הקהילתית בכפר עזה, בבית שתכננו כמו שהם אוהבים: פתוח, מזמין אורחים. ילדיהם הצעירים יותר עוד הספיקו ללמוד בבית החינוך "שער הנגב". המשפחה כולה השתלבה בחברה בכפר עזה, בלי לשכוח את המשפחה המורחבת ואת החברים הוותיקים יותר.
ארבעת ילדיו נישאו ודוד שמח בכלותיו ובחתנו, הלנה, לילה, משי ולי. אליהם התייחס כאל ילדיו שלו, באהבה ובכבוד.

כשהגיעו הנכדים דוד היה מאושר. הוא התברך בחבורה הנהדרת הזו, בכולם ובכולן: ורה, ארתור, מקס, בוסטר, אלה, יעל, בר, אורן, אנאבל ודייב. הוא למד להכיר את החברים והחברות של כל נכד ונכדה, אהב לקחת אותם לגן, לאסוף אותם מבית הילדים ומהגן וליהנות מכולם. הוא מצא דרך להיות סב אוהב גם לנכדים שגרו רחוק ממנו. 

חברים מספרים שהרומנטיקה לא פסה אצל דוד ואורלי, הם אהבו את הזמן יחד ושיתפו אחד את השניה בכל המתרחש.

בשבעה באוקטובר הותקף קיבוץ כפר עזה על ידי מחבלי החמאס.
רועי (בנו של דוד) ולילה אשתו הסתגרו בממ"ד בביתם בקיבוץ וניסו להבין מה שלום ההורים האהובים בביתם שלהם.
גם עיליי, דניאל ויונתן ניסו לברר. אך אורלי ודוד כבר לא יכלו לענות.
הם נרצחו בביתם, מתו יחד, כמו שחיו. רועי ולילה חולצו מהממ"ד אחרי שעות ארוכות מאוד.

מבחינת כל בני המשפחה, הם יזכרו תמיד את כל הטוב שלו זכו מאורלי ומדוד, וילכו בדרכם: דרך של אהבה, כבוד, דאגה לזולת ושמחה.