עוגת הגבינה של מודי

מודי נולד וגדל בגבעתיים בבית בו נולד לפניו גם אביו. הוא למד בתיכון אורט סינגלובסקי, משם עם קבוצת "נוער שוחר מדע" הצטרף לגרעין ארגמן לכפר עזה. עם הגרעין יצא לטירונות ואז להיאחזות בפתחת רפיח. בהיאחזות כבר הבינו חבריו שמדובר באדם מיוחד. בשמירה הבחין אחד מחבריו שמודי מתעמק בספר ברוסית. לשאלה, האם הוא יודע רוסית, ענה מודי שרוסית איננו יודע אבל זה ספר מתמטיקה, ואת השפה הזו הוא יודע. 

גם בכפר עזה קלטו מהר שמדובר במישהו יוצא דופן בכישוריו. מודי "גויס" מיד לחשמליה, ולמד להיות חשמלאי תוך כדי עבודה עם יושע. החברים מהגרעין אוהבים לספר על כמה רעיונות של מודי, שלא באו לידי ביטוי בפועל, אבל העידו על חוש הומור יוצא דופן. 

מודי יצא ללימודים ובאוניברסיטה פגש בבתיה הראל והביא אותה יחד איתו לכפר עזה. יחד הקימו משפחה עם ארבעה ילדים: זהר, ענת, לימור ואלון. 

מודי אהב מאוד לאכול, כמעט הכל, חוץ מכבד, ביצה קשה ורגל קרושה. במיוחד אהב עוגות גבינה. כשהיה רווק ב"פצ'קיה" הכין עוגות גבינה, בלי מיקסר. במקום להקציף במיקסר, חיבר מזלג למקדחה וכך הכין את התערובת. את עוגת הגבינה של בתיה אהב במיוחד ולכן המתכון שבחרו בתיה וילדיו להציג הוא של עוגת הגבינה, שמכאן והלאה תמיד תהיה העוגה של מודי.

מודי התאהב בבניה, וכמו מודי - פשוט למד את התהליך כולו, עד ששלט בו היטב. הוא בנה בבית ממ"ד - וכמו מודי, בנה אותו מיוחד, כולל שירותים ומקלחת.

בשבעה באוקטובר - בתיה טיילה בבולגריה עם קבוצת חברים מכפר עזה. מודי בחר שלא להצטרף. את ערב החג חגגו איתו זהר, לימור, אלון ואורן. בבוקר, כשמחבלים נכנסו הביתה, הכניס את ילדיו ונכדו למקלחת בממ"ד, ונשאר מצידה השני של הדלת. הוא נרצח שם, אבל במותו הציל את משפחתו. הם חולצו מהממ"ד אחרי שעות ארוכות.