1 ככר לחם לבן לא טרי
200 גרם חמאה מלוחה
שום כתוש
מלית פטריות
3 בצלים גדולים קצוצים
4 ביצים
200 גרם פטריות שמפיניון פרוסות
50 גרם מרגרינה או חמאה
1 גביע שמנת חמוצה
3 כפות אבקת מרק בצל
מעט תבלין זנגוויל ( לא הכרחי)
מלח ופלפל שחור
חותכים לאורכו של הלחם מעין "מכסה" עליון.
מרוקנים את התוך של הלחם, כך שתיווצר "קערה" ארוכה שדפנותיה נוטות מעט כלפי פנימה ולתוכה ניתן להכניס מלית.
ממיסים את החמאה ומערבבים עם השום הכתוש. מורחים את החמאה והשום על "קערת" הלחם וה"מכסה" מכל הצדדים.
אופים בתנור בחום בינוני כ-30 דקות, עד שמזהיב.
בינתיים מכינים את המלית
מאדים את הבצל והפטריות במרגרינה עד שיזהיבו.
טורפים את הביצים והתבלינים ומוסיפים למחבת.
מערבבים ערבוב מהיר עד שהביצים מוכנות ומורידים מהאש.
מוסיפים את השמנת החמוצה.
כשהלחם מוכן, ממלאים במלית, מכסים ומגישים.
מזמן מזמן היו מגישים בארוחות הבוקר של ימי שלישי לחמניות.
על פי הכתובים, לא היתה התלהבות מן הנדיבות האקונומית,
מאחר ואיכות הלחמניות וטעמן הזכירו את התוצרת של..."כפרית".
אורלי היא מהילדים הראשונים של כפר עזה. היא נולדה בקיבוץ לדליה ופרדו (יעקב) מצליח, ממקימי הקיבוץ.
כנערה עבדה לא מעט במטבח, בחדר האוכל - בהכנת האוכל ועוד. אורלי גאה מאוד בכך שעבודתה העיקרית כנערה היתה בפיקוח מזיקים בכותנה, עם אסתי חזן ורמי הורוביץ. באותו זמן "איחדו" את קבוצות בני המשק הראשונים, לקבוצת "אולימפוס" והם אף קיבלו אוטובוס ישן שצבעו ושיפצו והוא הפך למועדון הנעורים.
אורלי בעצם מעולם לא עזבה את כפר עזה (חוץ ממספר שנים עם הוריה בשליחות בצרפת). היא חיה בקיבוץ, נשואה לישראל לנדר. לאורך השנים, תורנות השבת שלה היתה כמבשלת במטבח. חוץ מהמטבח הגדול - אורלי אוהבת לבשל לבני משפחתה ומתכונים רבים שלה מככבים בספר זה. כבת נאמנה לשבט מצליח-קוטלר אורלי חיה עם הבישול, ועם הבילוי המשותף סביב האוכל.
לאורלי בת בשם רעות, שהיא כבר אם לשלושה בנים משלה, חיה עם משפחתה בערבה.
שנים רבות היתה עובדת סוציאלית בשער הנגב ובישובים השונים, עם התמחות בטיפול משפחתי. בשנים האחרונות עבדה כמטפלת משפחתית ופסיכותרפיסטית בקליניקה שבביתה ובמרכז החוסן של שער הנגב.
בשבעה באוקטובר אורלי וישראל נכנסו לממד וחולצו ממנו אחרי 34 שעות.