עוגיות מזרחיות

שנטל טובול נולדה וגדלה ברמלה, להורים יוצאי אלג'יר. בבית בישלו הרבה, מהבוקר סבתא (שגרה עם המשפחה) ואמא שלה התחילו כבר לדון במה יבשלו. כך שבעצם הילדים גדלו לתוך הבישול והאפיה. שנטל זוכרת את עצמה מתעוררת  לריחות בישול. חלק מחוויות הילדות היתה הביקורים והקניות  בשוק של רמלה, הצבעוני, הריחני. כנערה הצטרפה לנוער העובד - ויצאה לנח"ל עם חברות וחברים לגרעיון "דרכים". בהמלך השרות במרום גולן פגשה בדני קנר, עולה חדש מארגנטינה שלמד שם באולפן. שנטל ודני לא נפרדו מאז… הם חזרו יחד לכפר עזה.   

דני ושנטל הקימו משפחה בכפר עזה - שישה ילדים: ינון, ניצן, רון, חן, יונתן ושני (שני בנים וארבע בנות). דני עבד בשלחין ואז עבר למפעל.
שנטל החלה בעבודה במטבח הקיבוץ, ממש כיד ימין של אמנון בן דוד. ששמח מאוד שיש לו עוזרת צעירה וחרוצה, שגם יודעת לבשל.
בהמשך היא עבדה שנים בחינוך, פעמיים כמטפלת "נעל"ה" (נוער עולה לפני הורים) - עם חמדה צפרוני.
עד שבהתייעצות עם מיכל הורביץ, האחות הותיקה בכפר עזה, החליטה על התמחות בתחום הגרנטולוגיה, תחום חשוב שעוסק בעיקר במתן איכות חיים לקשישים. כך היא מרכזת את הטיפול בקשישים בישוב יכיני,  בקיבוץ זיקים ועוד.

בבית, לילדים, עסקה שנטל בעיקר באפיה. כך גם המתכון בספר - של עוגיות מזרחיות.
שנטל ודני חובקים כבר ארבעה נכדים.

בשבעה באוקטובר - היו נציגים של משפחת קנר בארבעה בתים בכפר עזה: דני ושנטל עם שני בממ"ד בביתם, ינון ומשפחתו בביתם, ניצן בדירה שלה וחבר של יונתן, שגר בבית של יונתן לשמור על הכלבה (יונתן היה בחו"ל). חן ורון התארחו אצל ההורים בארוחה בשישי, אבל נסעו לבתיהם מחוץ לכפר עזה בלילה. כולם חולצו החל משבת בלילה ועד יום ראשון בצהרים.