רולדת שמרים

נורית וינר נולדה בתל אביב וגדלה בחולון, ילדה חייכנית, עם תלתלי זהב. הצטרפה לתנועת הנוער "הנוער העובד" והגיעה לכפר עזה עם גרעין "עלי ניר". בכפר עזה פגשה במיקי רוזנפלד והאהבה פרחה. נורית ומיקי הקימו משפחה לתפארת: דביר, ליטל, אופיר, ליאור, הדר וענבר. ארבע בנות ושני בנים. לגדל שישה ילדים לא פשוט כלל וכלל, גם בקיבוץ. אצל נורית זה תמיד נראה כל כך קל… והילדים גדלו, ארבעה מהם הביאו את בני הזוג להקים את ביתם בכפר עזה.

גם אחיה של נורית, עופר, הגיע לכפר עזה, עם מיכל רעייתו וכאן הקימו את ביתם וגידלו את ארבעת ילדיהם.

נורית עצמה תמיד ידעה למצוא משהו מיוחד בכל עבודה שעבדה, בכל מה שעשתה. שנים עבדה בכפרית, שם גם צילמה חברתה טליה ברמן את התמונה המצורפת. אבל עבודה, זוגית, בית ושישה ילדים - לא הספיקו לנורית. היא החלה ליצור תכשיטים מאבנים צבעוניות, עגילים, שרשראות וצמידים. כמו בכל דבר - גם כאן בא לידי ביטוי החוש האסתטי שלה, וכמובן האהבה לצבעים, לצורות ולחברות - ששמחו לענוד את התכשיטים שיצרה.

בשבעה באוקטובר היו נורית ומיקי בביתם בכפר עזה, וכמוהם ארבעת המשפחות הצעירות: דביר ומאיה, ליטל וניר, אופיר ותום וכן הדר ואיתי. כל משפחה הסתגרה בממ"ד בבית והתקשורת היתה בווטסאפ בלבד. כבר בשעות הבוקר הבינו בני המשפחה כי אם הדר לא עונה להם, כנראה שהגרוע מכל קרה. מחבלי החמאס פרצו לביתם של איתי והדר ורצחו את שניהם. במשך ארבע עשרה שעות ארוכות שמעו השכנים את התאומים בני עשרה חודשים בוכים… עד שחולצו על ידי לוחמי צה"ל. נורית איבדה בשבעה באוקטובר לא רק את ביתה, הדר ואת חתנה, אלא גם את יהב וינר, אחיינה, שנהרג כשהוא מציל את רעייתו וביתו התינוקת.

בהחלטה משפחתית קיבלו אופיר ותום את שני היתומים הקטנים לגדלם, עם שלושת בניהם. נורית ומיקי ועימם כל בני המשפחה, מסייעים ככל האפשר.