קוקטייל אביבי

שלומי נולד וגדל בגבעתיים. הוא מעיד ש"חמש עשרה השנים היפות בחייו עברו בקיבוץ כפר עזה".
הוא הגיע לבקר בקיבוץ בגיל 24 ונשאר. בכפר עזה פגש את הדס, הם נישאו ונולדו ילדיו: עידן ומור. בכפר עזה אפשר לומר ששלומי צמח וגדל, צמוד לפולי (עמיקם) בת דודתו.
בשנים האחרונות עידן, ביתו, חזרה להתגורר בקיבוץ עם בן זוגה קים ושלומי שמח על כך.
מבחינתו, בכל פעם שהוא מגיע לביקור משפחתי, הריח של תפוחי האדמה ברוזמרין שפולי תמיד מכינה מגיע עד החניה - ריח של בית.
כך גם הריחות וההמולה מחדר האוכל, כשהיה משותף, עדיין חקוקים בו. הוא זוכר את "על האש" ברווקיה, כשאמנון מנפנף על הבשר; הבזקים מהמון חתונות ומסיבות, שבהן ערבב עם החברים פונץ' עם הרבה אלכוהול; הוא זוכר גם בקרים רבים של שבת, אחרי הרבה אלכוהול וריקודים, כשהחבר'ה עולים לחדר האוכל, פותחים מקררים, שעדיין לא ננעלו וזורקים עופות ותפוחי אדמה על מחבתות במטבח הגדול.

למרות השנים הרבות שעברו מאז, הריחות והזכרונות האלה ממש טבועים בו, כך גם הפנים של כל כך הרבה מהאנשים היקרים שהכיר בקיבוץ ונפגעו בשבת הארורה: כך נדב עמיקם ז"ל, שנלחם בגבורה יחד עם כיתת הכוננות של הקיבוץ ונהרג על משמרתו, עם עוד הרבה גיבורים אחרים.
כך עידן, ביתו האהובה יחד עם קים שהיו נצורים בממ"ד במשך שעות רבות כל כך.

שלומי מעיד: "אנשים ופנים שהם חלק מהעבר שלי שכבר אינם או חטופים מעבר לגדר, אבל תמיד יהיו איתי באשר אלך. אני שמח על אוסף הזכרונות שישארו איתי ועם כל חברי הקיבוץ לדורותיהם".