עוף בדובדבנים

חגית לוי נולדה וגדלה בקרית טבעון. הגיעה לכפר עזה במסגרת גרעין גמל של "הנוער העובד והלומד". כך הכירה את עידו יושע.
בצבא שרתה בנח"ל כ"אחוזניקית", בין תפקידייה שרתה כמ"כית, כדוברת מפקד הנח"ל ומשקית הסברה. אחרי השירות הצבאי נשארה בכפר עזה ונישאה לעידו.
עידו הוא בנם הבכור של  אפרת ויוסף יושע (שכולם קראו לו פשוט "יושע"). אח בכור ליובל, דותן והגר. הוא גדל בקבוצת רקפת בכפר עזה, אחת הקבוצות הראשונות; בני ובנות רקפת, משני שנתונים, גדלו עדיין בלינה המשותפת. 

קצת על משפחת יושע: יושע היה החשמלאי המיתולוגי של הקיבוץ, הוא כונה "הקוסם", בשל כשרונו לטפל בכל בעיה בחשמל ובכלל ותמיד לפתור אותה, בחביבות ובחיוך נצחי.
אפרת, רעייתו, אם השבט, הקימה וניהלה את הארכיון בכפר עזה, בקפדנות, ברצינות ובאחריות.

חגית ועידו גידלו יחד גל, עמרי ואיתי.
חגית עבדה בגני הילדים בקיבוץ יחד מרווה מייזלס, בהמשך גם בחדר האוכל ובמטבח ושוב במערכת החינוך של הקיבוץ. בהמשך יצאה לעבוד בסוכנות היהודית ובחברת שותפות 2000 נתיבות - שדות נגב.
חגית תמיד אהבה לרקוד, היא רקדה ריקודי בטן וגם הופיעה בפורים כפר-עזה פעם אחת, בהדרכתה של מירה שטהל (בת גרעין שלה). לאורך השנים גם הייתה מתמידה בחוג ציור בסדנה של שוש שגב בכפר-עזה.
ב-2008 עזבו חגית ועידו את כפר עזה, אך הקשר עם המשפחה, החברים והקיבוץ נשמר.

בשבעה באוקטובר - היו חגית ועידו עם משפחתם מסוגרים בממ"ד בביתם במושב ישע במשך 32 שעות, עד שפונו צפונה לחיפה. בישע ניהלו חברי כיתת הכוננות קרבות קשים עם המחבלים, שילמו בחייהם, אך הצילו את התושבים.
במקביל - בבית משפחת יושע בכפר עזה, היו אפרת, עם יובל ושלושת ילדיו, נעמה, מעיין ורועי, מסוגרים בממ"ד במשך שעות ארוכות, עד שחולצו.