אני לא מבין מה קורה לאיש הזה, חשבתי שאני מכיר אותו, אבל ההתנהגות שלו ממש זרה לי. כבר כשהגענו להונגריה, שמתי לב שמשהו השתנה, אבל כשירדנו מהרכבת בטיסאלק, כפר הולדתו, זה כבר הפך למוזר. פתאום הוא כל כך חברותי וזורם.. מחייך לכל עבר, והכי מפתיע ובניגוד גמור לאבא שהכרתי, הוא עוצר אנשים ברחוב ומבקש עזרה... ממש הרים את ידו ועצר טרמפ (דבר שבחיים לא ראיתי) ואז הוא ביקש בחיוך מהבחור הצעיר שעצר, שייקח אותנו לבית הקברות, בקצה הכפר. כשהגענו לשם, וזה היה השיא, הוא שאל אותו אם הוא יוכל לחכות לנו כמה דקות, "אנחנו מחפשים משהו וכבר נחזור" הוא אמר לו, תוך כדי שהוא מחליק לידו שטר כסף. לא האמנתי. כשחזרנו לרכב, הם דיברו וצחקו יחד כאילו הם חברים ותיקים...
זה היה לפני כ 26 שנה. מאז יצא לי מדי פעם להיזכר בשבוע הזה ולנסות להבין, מה קרה שם, אבל שום דבר לא הסתדר לי. הרי זיכרונות נעימים נוסטלגיים זה לא זה. ע"פ מה שאני יודע הילדות שלו הייתה קשה, חיים בבית עני מאוד עם התמודדויות של התנכלויות מנערים גויים באזור. כשהיה נער בוגר נאלץ לעזוב את הבית ולעבוד עבודת פרך (כפי שהוא תיאר) במאפייה בקצה השני של המדינה. ומשם הוא כבר נלקח ישירות לאושוויץ... ללא אפשרות להיפרד מהמשפחה שלעולם הוא כבר לא יראה. אז על מה ולמה הגעגוע...
לפני כשבוע באחד הבקרים, אולי בהמשך לחלום, הזיכרון והמחשבות האלו חזרו, ואז עלתה בי מחשבה, שאולי אולי בשבוע הזה שם בכפר הולדתו, הוא חזר, ולו לכמה ימים, להיות הילד הג'ינג'י השובב, שמעולם הוא לא יכל להיות. אולי.