יוכי פר ב - אדל

סיימתי השבוע לקרא את "אדל" של יוכי ברנדס. ספר מצוין, אם כי לדעתי, לכל סופר גדול, ישנה אפשרות אחת ולא יותר, להוציא מפרי עטו "יצירת מופת", ואת זה גברת ברנדס כבר עשתה עם "הפרדס של עקיבא".

במהלך הקריאה חשבתי לעצמי, מה יכול לאפיין "ספר מדהים", והחלטתי שבשבילי, ישנם שני סימפטומים. הראשון, כשיש רגעים כשאתה נמצא במקום אחר (רחוק מהספר) ואתה נזכר ומתגעגע לרגע שהוא יהיה בידיך.. מול עינך.. והשני, כשבמהלך המחצית השנייה של הספר, אתה מוצא את עצמך, מאט את הקצב, וזאת מפני החשש והמודעות, שעוד מעט, החוויה הזו, ככל דבר מענג אחר - תסתיים.