בכל פעם שאני משוחח עם אחותי הגדולה ושומע עוד חוויות מעבודתה בבית החולים השיקומי, אני מצר על כך שאני לא זוכר בדיעבד פרטים, אך למעשה אני חושב שאני יכול למצות כמעט את כל סיפורי המקרה למסקנה אחת שאחותי מלמדת:
הדבר שרוב המטופלים צריכים יותר מכל, הרבה יותר משלל התרופות, הבדיקות החוזרות
ונישנות והמסקנות המוערמות אחר כבוד לעוד פרוטוקולים רפואיים...
- זה מישהו שיהיה איתם, יאחז בכף היד, יביט בעיניים, ופשוט - יקשיב!
(ומן הסתם זה הדבר שכולנו צריכים................)