בזמנו היינו מתאספים כמה חברים מר"ח אחד העם/הפלמח, אצל מדיני השכנים.. כל יום בשעה הנכונה.. לראות סרטים מצויירים.. :-)
ברבות הימים זה הגיע, אבא נכנס הבייתה עם קופסה ענקית.. מחבר את הטלויזיה החדשה,
כולנו בהתרגשות.. עמידת דום מקודשת... ואז הוא הוא לוחץ על מתג ההפעלה...
אלוהים! איזו אכזבה.. שום סרטים מצוירים, לא פופאי ואפילו לא אוליב... סתם דיבורים משעממים.
כמה חבל שאבא קנה טלויזיה מקולקלת... עזבנו את הצעצוע החדש וחזרנו לחצר..
שנים לאחר מכן.. כשראיתי את המערכון של לול - לה מרמור, הבנתי שהיו שקיבלו את זה הרבה יותר קשה