ידיד פגש אותי פעם, ושאל מה קורה וכו'... דיברנו וסיפרתי על מיקום העבודה החדש במרכז המסחרי בעכו. לשאלתו אם אני מתנייד ברכבת (שהרי הרכבת עוברת שם) עניתי שאין באזור תחנה למרות הפסים... בתגובה קיבלתי הרצאה ארוכה ומייגעת בנושא החלמאות של המערכת וכו וכו וכו....
בשלב מסוים ניתקתי מגע קשבי, והפלגתי במחשבותיי.
אנחנו תמיד מתבאסים ומתעצבנים על דברים שאנו מגלים כלא יעילים, על המערכת הלא מתפקדת ועל הדברים שלא מסתדרים בכלל... אז להלן הצעתי להשקפת עולם שונה, ירצו יאכלו, לא ירצו לא יאכלו: העולם הוא חרא.. כל מערכת באשר היא מעצם טבעה, היא מושחתת, ואם היא חדשה ועדיין לא, אז היא תהיה כזו בעתיד הקרוב. ובכלל, אף אחד, כולל היקום, לא ערב להגשמת ציפיותינו. זהו, זו היא נקודת האחיזה... ועכשיו לאחר שהצטיידנו בראייה העגומה הזו... אין צורך להתאכזב שוב ושוב. העצבים והאכזבות מיותרים. לא מחדשים ולא מועילים כלום. זה מה יש!
יוצא מכך -> בכל פעם שהרכבת מגיעה בזמן~ בכל פעם שהשהייה לנציג שירות לא עולה על חצי שעה, בכל פעם שפוליטיקאי מקיים חלקיק מדבריו, ועוד כהנה וכהנה מתנות קטנות.... אנו פשוט נתפעל, נוקיר תודה ונאמר - עד כמה יפה ומקסים עולמנו.
..
"האדם מאושר ביותר כאשר קיים איזון בין צרכיו לקניינו... הנבון משיג את האיזון ע"י צמצום צרכיו עד לרמת קניינו. הדרך הטובה היא ללמוד להעריך את הדברים הניתנים בחינם, ההרים הצחוק, השירה, היין שחבר מציע......" [קגן לניקולאי, "שיבומי" של טרווניאן]