היום ביום הזה ממש.. אני עצוב כלכך.. היתי מתוכנן להיות עכשיו בטיסה ליעד חשוב כשליח מצווה למטרה נעלה. לפניי מספר חודשים, קיבלתי את ההצעה המאתגרת ומאז אני משקיע את הנשמה, מתכנן, מתכונן, עורך, משנה, מעדכן ובמיוחד משנן ומשנן. ואז זה קורה... בלאגן, מלחמה, המדינה באטרף... ביטול טיסה ולאחר מכן ביטול טיסה חלופית, יש עוד תקווה קטנה, וטראמפ עושה צעד גדול לאנושות... אני חלילה לא עושה השוואות לאסונות אמיתיים, אבל... האמת היא שטרגדיית הכלל, מעולם לא הקלה על צרת הפרט. ועכשיו מנסה לעבד ולהכיל את הרגשת ההחמצה, שהרי אני ממש לא נמנה על הצדיקים המדקלמים ש"הכל לטובה", ובכל זאת גורס שמהרוב.. אפשר לעיתים, להתנחם בהפקת לקחים - אז הדבר היחיד שאני מצליח להעלות בחכת מחשבותי, הוא שאכן זה בסדר ואף מומלץ, לתכנן להשקיע לקוות ולהתפלל.. אך חשוב גם לזכור שבסופו של דבר – אף אחד מכוחות הטבע הגדולים, מזג האויר, טראמפ או אלוהים, לא ממש מתחשב ברצוננו, תקוותינו וחלומותינו, כמו שנאמר "דער מענטש טראַכט און גאָט לאַכט" בתרגום חופשי האדם מתכנן ואלוהים צוחק, ובתרגום יותר חופשי, סאמ אמו העולם!