מהתותים למכולת

כשהיינו ילדים איי שם פעם.. עבדנו לצורך "תוספת הכנסה" ... ב"שדות התותים לנצח" (שבזמנו התחילו רק לצוץ באזורים הפריפרים של היישוב). הינו קוטפים, ממיינים ועוד וכד.. אך העבודה העיקרית הייתה כמובן פתיחת הניילון ("לילון בלשון העם) מוקדם בבוקר וכיסויו לעת ערב... ואם משהו מקנא בעושר שצברנו... להלן הסבר מבהיר..

כשהיינו חוזרים מהשדות שמוקמו כאמור ליד "היער" (בואכה בית הקברות), היינו עוברים בחזרה, דרך רח וייצמן.. ולרוב לא היינו "חזקים" מספיק, אז עצרנו במכולת של ונדרסמן (המקורית שהייתה ממוקמת בחזית ביתו), נכנסים לחנות ושואלים את השאלה המפגרת שרק ילדים בשנות ה70 יכלו לשאול ... "שלום! מה יש לך בX לירות (אני לא מסתיר את המידע ב X , פשוט לא זוכר) .אדון ונדרסמן היה מציע את האפשרויות שהסתכמו בד"כ בקרטיב/ארטיק זה או אחר ולא שכח לתת לנו עודף בדמות סוכריות או מסתיק.. שמחים ומאושרים עד הגג, היינו פונים משם, לצידו השני של הכביש לגן ציפורה .. טורפים את השלל בהנאה וחוזרים הבייתה - "עייפים אך שבעים".. :-)