כשיעל שלנו, היתה קטנה, טיילנו בשבילי היער בדבנטר/הולנד.....
יעל משוחחת עם הבן דוד "הגדול” דניאל, על חיות היער... הוא מרגיע אותה שאין פה אריות ונמרים והשיחה זורמת.. אני פוסע כמה צעדים לפניהם ומצותת... בשלב מסוים היא אומרת משהו על כך שאריות הם חזקים וגיבורים.. איך שהם צדים וכו'.. דניאל עוצר אותה, מתקן ומסביר, "יעלי, אריות הם בעצם דיי עצלנים. הם ישנים עשרים שעות ביממה, ומי שעושות את העבודה, אלו הלביאות, הן מבצעות את רוב הצייד ומביאות את האוכל, לכל המשפחה"
"רגע!", יעל קוטעת אותו.. "היי! זה בדיוק כמו אצלנו, אז גם אבא שלי הוא דיי עצלן, אמא עושה הכל, היא קונה את האוכל, מבשלת.. עושה ה-כל בבית, ואבא... אבא, רק מספר לנו סיפורים..."