מן המפורסמות הוא שהיהודים ההונגרים, שחזרו מהתופת והגיעו לארץ התרכזו בעיקר בקצוות, "נטורי קרתא" בצד אחד ו"הכופרים" בצד שני.. (מאה שערים נקראה לשעבר "בתי אונגרין").
את זה שאבי ז"ל היה ניצול שואה מהונגריה כבר סיפרתי.. ואת זה שהוא הגיע לארץ כשהוא "רחוק מהדת" (כעוד הרבה, שכל משפחתם נרצחה), סיפרתי.. וגם את זה שלאחר מכן ע"י קירוב הלבבות של הסבא התימני שלי, הוא חזר לחיק המסורת, גם סיפרתי... אז למה התכנסתי פה בעצם...
כדי להזכיר תמונת ילדות שחרותה בזיכרוני..
ערב שבת לאחר התפילה, יוצאים מבית כנסת, החבר'ה של אבא מתגודדים... אני משתרך אחריהם ומקשיב. היו שם חבר'ה מהונגריה, רומניה, ועוד.. השפות משתלבות ומתערבבות עם העברית, אך נושא השיחה מדי פעם חוזר ל.. היכן היה אלוהים... הרבה כעס וציניות וגם הומור מיוחד היה שם..
אני כאמור ילד, וילדים אז, לא מתערבים בשיחת מבוגרים, אבל את המחשבות שלי עם עצמי אני זוכר..
לא הבנתי ורציתי לשאול... איך אתם יכולים לדבר על משהו שאתם טוענים שהוא לא קיים ואיך אתם יכולים לכעוס על דבר שאתם טוענים שהוא לא נמצא.. ובכלל... כל השיחה האפיקורסית הזאת, היכן היא מתקיימת... בחצר בית הכנסת, לאחר השתתפות פעילה בתפילת ערב שבת קודש.. ?!
אבל מי אני / מי אנחנו.. את זה אבא אמר לי פעם מפורשות.. "מי שלא היה שם, לא יכול ולא יוכל להבין, לעולם!"