אמא שלנו,
לפני מספר חודשים היית בבית חולים. ביקשת אז, שכאשר הזמן יגיע, את רוצה לסיים את החיים בצורה טובה, וללא מכשירים מיותרים, וכך היה. "להגיע לגיל 90 זה מכובד מספיק". אמרת לנו. בשנה האחרונה, שנת ה 91 שלך, הבריאות נחלשה, האנרגיה אזלה מהגוף, שלמה ותמרי הגיעו אלייך בתדירות גבוהה יותר. בחודש האחרון, שלמה נאלץ לבוא על פי קריאה, פעמיים או שלוש פעמים ביום, ההתדרדרות הואצה. בשישי שעבר, הגעתי עם נעמה. היית כבר מאד מאד חלשה, אך למרות זאת, לא ויתרת על חידוני התנך השבועיים שלנו. "ספר בראשית" ביקשת הפעם, וכרגיל, הדהמת בצלילות ובמהירות התשובות. אם כי, לקח לך יותר מ 10 שניות להיזכר, מי היו בני בלהה... בשישי האחרון, כבר לא היית לגמרי איתנו, הגוף כל כך נחלש, ולמרות זאת, בסוף הפגישה, זכרת לאחל לי יומהולדת שמח. למחרת בשבת, שלמה דיווח על התדרדרות קריטית, ביום ראשון, היינו איתך כל היום. הנשימות היו איטיות ורגועות, אבל לא הייתה כבר תקשורת. הלילה שאחריו היה קשה. עד הבוקר ראיתי אותך נאבקת בחיים. בערך בשעה שש יצאתי לכמה דקות כדי להביא לי משהו לשתות. כשחזרתי, האחות הייתה בחדר, הבטתי בך מפתח הדלת, וכתבתי דיווח לאחים, שאת עכשיו נראית נינוחה, כמו אתמול. רק כשנכנסתי, והחזקתי לך את היד, הבנתי שהנינוחות היא ללא דופק. נפרדת מאיתנו, אמא יקרה,
בכ"ו בתשרי, 28 באוקטובר, התאריך המדוייק, שבו לפני 19 שנה אבא זכרונו לברכה, נפרד גם הוא.
אמא,
כשהייתי נער, הלכתי איתך פעם ברחוב הרצל, לכיוון המועצה. מולנו עבר בחור צעיר, זיהיתי אותו מרחוק, הוא היה אחד הגברברים של אז... בחור, שאם הייתי פוסע מולו לבד, אולי הייתי זז הצידה, אבל לא הייתי לבד.. המשכנו, ואז להפתעתי, כשהוא התקרב אלינו, הוא נעצר, פנה אלייך ואמר ביראת כבוד והערכה: "שלום למורה..." (הסתבר בדיעבד, שהוא היה תלמיד ב"מפתן" כשעבדת שם כעובדת סוציאלית), את חייכת חזרה, החלפת איתו כמה מילים, שאלת מה שלום אמו וכד'. המשכנו בדרכנו, כשהתרחקנו, שאלתי: "אמא, איך את עושה את זה? איך את יוצרת כזו תקשורת עם אנשים, שאחרים יעדיפו להתרחק מהם"?
ענית לי בהסבר מפורט: "אנשים לא מחולקים לטובים ולרעים. בן אדם הוא יצור מורכב, לכולנו יש תדרים שונים ומגוונים. כשאתה מכיר מישהו, לא צריך לתת משקל יתר למה שכולם אומרים, כדאי להכיר אותו, למצוא את התדר הטוב, ודרכו לבנות תקשורת טובה ומכבדת".
אמא יקרה שלנו, המורה והמחנכת, את לימדת אותנו כל כך הרבה "לימודי חיים". איך לדבר עם אנשים, ולא פחות חשוב, איך לשתוק, ו... להימנע ככל הניתן מלשפוט.
תודה אמא על כל מה שנתת, ועודך נותנת לנו. תהיי נשמתך צרורה בצרור החיים.