אבי ז"ל נולד בהונגריה.. שרד את השואה והגיע בסופן של תלאות לארץ, היהודים ההונגרים לרוב תפשו כיוון קיצוני בחיים החדשים פה, לעומת הקיצוניים החרדים - נטורי קרטא - [בתי אונגרין], אבי כמו רוב העולים ההונגרים הפכו ל "אנטי"
אך, מה לעשות, כשאבא ביקש את ידה של אמא... הוא נאלץ לעבור את הסכמת הרשויות - סבא שלי
סבא, התימני [מסורתי מן הסתם] "הכריח" אותו לחזור ולהכיר שוב את בית הכנסת.. ורק טבעי הוא שלקח אותו לבית הכנסת התימני הקטן בקדימה
לימים, אבא סיפר לי, שבביקורים הראשונים שם, הוא כמעט התעלף... הוא לא היה רגיל לתפילה הצעקנית-מתנגנת הכוללת את כל באי בית הכנסת, אצל האשכנזים, ברוב התפילה רק החזן משמיע את קולו-
"הרגשתי, הוא מספר, כאילו רודפת אחרי פלוגת אפאצ'ים!..." אך למרות זאת .. לאט לאט ובהמשך הוא הבין את "השפה",התחבר, ומאוחר יותר אף העדיף, ולקח אותנו, הילדים ,לבית הכנסת הנ"ל
בחגים כגון שמחת תורה.. מהסיבה ש "לבכות [ביום כיפור] גם האשכנזים יודעים, אבל לשמוח... עדיף להיות פה