הפועל המסור

כשחזרנו מביה"ס באותו יום, אמא קיבלה את פנינו בסבר פנים מודאגות וסיפרה

שאבא הובהל לבית חולים לאחר שמעד ונחבל בעבודה, במתקן ייצור התערובת במפעל "אגרא".

אני זוכר כשפגשנו אותו בביה"ח, הוא פתאום ניראה לי כל כך חלש ומסכן

עם רגל חבושה מהפציעה.. שונה בתכלית השינוי מהדמות החסונה המוכרת.

לאחר זמן מה הוא סיפר לי שכבר שבוע לפני, הוא הרגיש רע מאד, היו לו סחרחורות קשות

אך הוא המשיך ללכת לעבודה מפני שלא היה מי שיחליף אותו,

הוא לא יכל לשאת את המחשבה שבעלי הלולים והרפתות לא יקבלו את שקי התערובת בזמן.

אולי כדי ללמד אותי לקח, הוא סיפר גם על הביקור אצל דר' שפירא ,הרופא המקומי,

לאחר שהדר' קיבל את הדיווח והבין מה קרה ולמה, הוא פנה אליו ואמר:

"אתה יודע יצחק, בתי הקברות מלאים באנשים שחשבו שאין להם תחליף..

דע לך וזכור היטב, גם לי וגם לך – יש! ולמרות שקשה לנו לקבל זאת, לאחר שנצא מהעולם הזה, השמש תמשיך לזרוח ולשקוע בעתה!. - אז להרגע בבקשה !!!"

..

רקטות נופלות אצלנו בצפון.. אך כ"עובד מסור", אני ממשיך לבצע נסיעות שירות ללקוחות כרגיל

גם אם באופק הכביש אני רואה עשן מתמר מנפילה או שומע הדיי פיצוץ בצידיי הכביש.

אח"כ.. לאחר שזה נגמר.. תהיתי, על שום מה ולשם מה.. ?!

לעזאזל! - האם צדק מי שאמר

"שהדבר היחיד שאנו לומדים מההיסטוריה הוא - שאנו לא לומדים מהיסטוריה" ?!