פעם קיבלתי המלצה בזו הלשון: "השתדל להיות בחברתם של בני פחות מ 7 ו יותר מ70 - הראשונים עדיין לא פיתחו פוזה.. והאחרונים כבר השכילו לזרוק אותה..."
ההמלצה הזו כנראה ישנה, מפני שמן הסתם, גיל פיתוח הפוזה אצל ילדים בני זמננו, הוא הרבה פחות מ 7, ולגבי חברינו הוותיקים, נתקלתי פה ושם בכאלו שהתעקשו גם אחרי גיל 70 לא להפרד מהחארטה.. אך אם נחסוך בקטנוניות ביום גדול זה... אני מאמץ בחום את ההמלצה
אי לכך ובהתאם לגיל מדינתנו היקרה.. אני מתפלל ומאחל לך, ישראלה אהובה שלנו, שלאור שמחת יום הולדתך ה70.. תשכילי להפחית בפוזה ובחארטה.. תתרכזי בדברים הטובים והמדהימים, המאחדים אותנו, ולא אלו המפלגים ומשסים אותנו אחד בשני... ונעלה בסולמות טובים ומיטיבים, לנו ולתפארת מדינת ישראל.
[ואם תפילה זו נראת למישהו - ילדותית ותמימה. תשובתי - נכון! אך כמו שנאמר ע"י הסורמלו (יוסי בנאי): "מציאות באה ומציאות הולכת, ובסוף נשאר רק החלום!"]
יום הולדת שמח לך מדינה יקרה שלנו, וחג שמח לנו..