אני יושב לידה בבית החולים לאחר הפרוצדורה הדחופה. הרופאה מגיעה ומסבירה לי את המצב,
אני מבין עכשיו שלא רק שההליך לא עזר, אלא אף החמיר את המצב ושכעת היא תצטרך לעבור
הליך פולשני נוסף, כדי למנוע החמרה מסכנת חיים.
הרופאה וחבר מרעיה יוצאים מהחדר. אני פונה אליה מביט, מחפש את המילים להסביר.
היא לוקחת לי את היד, מקרבת אליה ועם חיוך של ילדה בת 90 אומרת לי:
"דודו, תפסיק לדאוג כל כך, זה רק עושה שיער לבן"