לפעמים אני תוהה, איך זה שמעולם לא הצלחתי לתעל אף אחד מלימודיי, יכולותיי וכישרונותיי (כולל צניעותי..) למינוף כלכלי, ויציאה מהבור האוברדרפטי. ואז אני נזכר בקטע מסיפור של אבא:
.
כשהוא חזר, לכפר הולדתו טיסלק, לאחר השחרור מהמחנות, הוא התגורר זמנית בחורבה שהייתה לפני המלחמה בית הוריו. כשהחליט לעזוב במטרה להגיע ארצה, פנה אליו השכן ההונגרי והציע לו סכום כספי תמורת האישור לעבד את האדמה בשטח שעליו שכן הבית הממוטט. אבא הסכים מיד לעסקה. כששאלתי אותו, כמה כסף הוא קיבל תמורת השטח הוא ענה שהוא לא זוכר לנקוב במספר, אבל נדמה לו שזה הספיק לכרטיס רכבת מהכפר עד לעיר הגדולה בודפשט.
.
:-( שינון הקטע הזה עוזר לי, מדיי פעם, לא לכעוס על עצמי יותר מדיי