פעם.. סוף שנות ה90.. עבדתי כטכנאי בבי"ח. מזכירת הרופא התקשרה להודיע שהסאונד במחשב לא עובד. אני מגיע ומסיק שהכרטיס עצמו מת. מנסה עם כרטיס חלופי. המחשב ממוקם ומקובע בצורה מאד לא נוחה לטיפול.. מחליף, בודק... יש עכשיו סאונד אך הוא לא נקי. המזכירה מלחיצה שהרופא מגיע עוד מעט וחייב את המחשב. אני מנסה להתרכז, לנטרל רעשי רקע, להתפקס.. אבל קולות מסביב מפריעים לי לעבוד. חם פה ואני מזיע ונהיה עצבני. בליבי אני מקלל את המחשב החרא, את המצב ואת מי שמרעיש שם ולא נותן לי לשמוע ולאבחן את הסאונד.
או.. סופסוף, הצלחתי. משתחל החוצה, מוחה את הזיעה והולך לקחת כוס מיים קרים.
כשאני לוגם בהנאה וברוגע, אני פנוי להביט סביבי להבחין/להבין, שומע שוב את קולות הרקע שהפריעו לי לפני, וקולט שמדובר באשה שנאנקת מכאב. מחלקת אונקולוגיה, בי"ח לניאדו
ועל חטא שחטאתי לפניך בהתרכזות עצמית.... בריאות וגמר חתימה טובה.