רבות מחשבות

בהרצאה על אוטיזם, הסבירה הגברת על אחד האספקטים הפחות מוכרים - בעיית המוטוריקה, ובהקשר לבעייתיות בהבעה מילולית ושליטה מוטורית של שימוש בכלי כתיבה,  העלתה פתרון מומלץ – הקלדה.

מייד הפלגתי במחשבותיי, רגע... האם לא כולנו נמצאים עכשיו, באותה מסגרת בעייתית,

שהרי בתכל'ס לכתוב (עם עט/עפרון) זו כבר דיי אומנות נכחדת...

ובכלל, בעתיד הקרוב, אני מניח שגם הקלדה, תהיה מיומנות נכחדת, שהרי יותר נדבר אל המחשב ופחות נקליד. ואם נפליג הלאה, אז סביר להניח שבעתיד ההמשכי, גם לדבר תהיה מיומנות נכחדת, מפני שאז, לכולנו יהיה כבר שבב קטן בראש ("החיים ע"פ מאסק") שבאמצעותו נשדר את המחשבות/רצונות אל המחשב או אל כלי ביצוע אחר.

אופס.. תהייה נוספת צפה לה, אם המחשב שלי יוכל לקרוא את מחשבותיי, מדוע שמחשבים/גורמים אחרים, לא יוכלו. אימא'לה שמישהו יעצור את הסוסים פה (למרות שאני מניח שכל מי שידע לעשות את זה, כבר מת...)

טייב.. חייב לחזור להקשבה... לפני שהמרצה תקרא את מחשבותיי שלי.