כמה כיף... לקרא פוסט של חבר, להתרגש מתוכנו, ורק לקראת הסוף, להבין שלא מדובר בחוויה/כתיבה אישית אלא בעוד העתקה/הדבקה בתוספת בקשה דרישתית. לעיתים זה מגיע במעטה של - בוא נבעט באלגוריתם הדורסני או לחלופין כמבחן חברות אמיתי של - מי יקרא אותי עד הסוף... ובכל מקרה, אותי זה מעצבן. אולי זה נובע מהתחושה של.. מה פתאום פוקדים עליי, להעתיק להדביק/ לתת לייק / לשתף ועוד, או שזו תרעומת על חוסר מקוריות ואי נתינת קרדיט.
נו שווין, לאחר שהתעצבנתי.. הוצאתי.. ונרגעתי.. אם בכל זאת הגעתם עד לפה, (שזה כאמור מוכיח על חברות נפש עזה) אני מבקש, מאלו האוהבים לשלוח פוסטים כנ"ל, לכבד גם את זה, הווה אומר - להקיש קליק ימני במקום פנוי בפוסט , לעבור אל הפיד הרצוי, להקיש בכל מקום ריק, ולבחור, דחף את הפוסט הזה לתחת.