כדיסלקט מדופלם והדיוט בתחום בלשנות השפה, אין לי שום פריוילגיה להעביר שיעורים בנושא הלשון העברית, אך מצד שני, ממש בא לי להשתעשע באבולוציית שפתנו הקדושה, אז...
החכמים גורסים, שאין סיבה לכך שתהיינה שתי אותיות שונות עם צליל זהה. כל מי שכילד, בילה בבתי כנסת של תימנים, יודע למה הכוונה. ב"עברית התימנית" היה הבדל משמעותי בין כל אותיות הא"ב. דוגמאות: ה כ' לעומת ה ק' הגרונית, הת' לעומת ה ט' הגרונית, ה ס' לעומת ה צ' הגרונית, בדיוק כמו בשפה האחות – ערבית. (ד"א את ה ט' הגרונית אפשר היה עדיין לשמוע ב "ויקיים מה שהבטיח" בקולה של שושנה דמארי) כמו כן, היתה הגייה שונה לגמרי בכל האותיות המודגשות, גם באלו שכיום אין - ד', ג', ת'... ושלא נדבר על ההבדל בהגיית הניקוד, בין צירה לסגול, ובין קמץ לפתח, אבל לא נכנס לזה.. זה כבר משעמם גם אותי, אז נמשיך בסיפור האבולוציה...
ע"פ עניות דעתי, כשהתעוררה השפה במדינתנו, ישבו להם חכמי האקדמיה ללשון, או מה שהיה מקביל לכך בזמנו, והחליטו שהשפה העברית "התקנית" תהיה זו (ורק זו..) השגורה בתפוצות יהדות ספרד, הווה אומר הם קטלו באחת את השפה העשירה והמוסיקלית (וקרוב לודאי הכי קרובה למקור) של ההגיה התימנית, כמו גם את ההגיה המתנגנת "מלעלית", שאפיינה את יהדות מזרח אירופה.
אז נשארנו עם השפה בקצב המארש השגורה בפינו, אבל לפחות היה לנו את ה ח' וה ע' היפים, שכשהיינו ילדים, גם המורים הכי אשכנזים, התאמצו לסגל...
אך כידוע בהמשך הדרך, גם אלו כמעט ונעלמו, מסיבות של עצלנות גרונית וסיבות תרבותיות.
אבל מדוע אני מחרטט את כל זה.....
זה לא שאני, כמו חלק ממכריי, "מבכה" את השפה. אישית אני שומר את הדמעות למצבים אחרים. אלא פשוט, כשאני מקשיב לשיחות של בתי וחבריה, אני שם לב להתפתחויות המשך, של הדור החדש. ה ה' כבר נעלמה לה לפני מספר שנים, והפכה ל א' ... ולאחרונה הגיעה תורה של ה י' שגם היא, הופכת ל... א'. כמו לדוגמה במילה - ליד שנהגית - לאד, ובהטיה לאדי לאדך לאדו לאדה...
:-) אבל מה זה משנה, תמיד אפשר להוסיף את המילה "כאילו" כמילה משנית, ובכך להעשיר את השפה ולהחזיר, כאילו, עטרה ליושנה. שבת שולם