שריקי

לפני כחודשיים, נסענו לבקר את הבת בבסיס. בדרך דרומה, עצרנו ברחבת רגבה. הגברת יצאה לקנות משהו. אני מחכה בחנייה. פתאום אני מזהה משהו על הכביש, התקרבתי וראיתי גוזל שהרכב החונה לידי, כבר דרס אותו. הזזתי מבט ובמרחק מטר ממנו, עדיין על המדרכה, אני רואה גוזל נוסף עדיין חי... התקרבתי והוא התחיל לשרוק בהתלהבות. חיפשתי קן קרוב שאפשר להחזירו – אין. כלום למעט עץ ערום ללא זכר לקן. אני מניח שהרוח העזה העיפה אותו על שני גוזליו. טוב.. אז מה אני עושה עכשיו. השאלה המתבקשת נשאלה: למה שאקח אותו, הוא קרוב לודאי ימות עוד מעט, אז למה אצלי... לקח לי כמה דקות להגיע למחשבה ש... למות כבר יש לו... במקסימום, בשונה מאחיו, אצליח אולי לתת לו צ'אנס לחיים. בעצת חברים התקשרתי אל "אביהוא" ענתה לי עלמה אדיבה, שהסבירה בסבלנות אך בישירות, שהסיכוי שאצליח לכלכל אותו קלושה ועדיף שאעביר אותו אליהם להמשך טיפול. אחלה, היכן אתם ממוקמים שאלתי. בכפר סבא היא ענתה... וואו, לא לא ... אני לא נוסע בערב שבת שעתיים עד כפר סבא בשביל גוזל... סקוזה. באותו רגע עדיין לא קלטתי את החלופה ההשקעתית, שהפלתי על עצמי במקום הנסיעה הנ"ל.

טוב ,אז אספתי את שריקי... בהתחלה זה לא ממש הלך, אך לאחר עיון בגוגל/יוטיוב, בנושא האכלת גוזל ציפור מסוג יוניים.. ובעיקר תודות לעצות של חברים/מכרים שיודעים...

[ "אביהוא למען חיות בר", רקפת קינג, דלית זויבילי, נטלי פוקס ] - שריקי התחיל לאכול, יותר נכון לבלוע.... איזה כיף.

כך חלפו להם כמעט שלושה שבועות שבהם הוא צמוד אליי, בבית בעבודה ובנסיעות בכלובו.

מקבל את מנת היום התכופה, גדל צומח ובהדרגה מתחיל לפרפר בכנפיו... התחלתי לשחרר אותו במקומות יחסית מוגנים, הוא היה מתעופף קצת, מפינה גבוהה אחת לשנייה, אך נשאר באזור, כדי לקבל את המזון בזמן. בהתחלה הייתי צריך להוריד אותו מהגבהים (מעצבן...) ולאחר מכן הוא למד לדאות למטה, ולמשמע הקריאה/שריקה שלי, לרדת בעצמו ובהמשך גם לאכול לבד. ב"ה!

בוקר אחד כשניסיתי להאכיל אותו, הוא ממש התנגד... וכשהחזרתי אותו לכלוב, הוא נפנף בעצבים, מנסה בכוח לצאת מגבולות הכלוב. אוקי.. לקחתי אותו לחצר סגורה (רחוק מהחתולים שלנו...) ושחררתי אותו שם. הוא מן הסתם התעופף מעלה ונעמד בעמדה גבוהה. חשבתי שכרגיל, הוא ישאר באזור וכשאחזור הוא ירד אליי לאכול.

לאחר כשעה חזרתי עם ארוחת הצהריים בשבילו. אך להפתעתי, הוא כבר לא היה שם... אני מניח שהוא החליט שזה הזמן לפרוש כנפיים - להפרד! אין לי מושג אם הוא שרד/ישרוד... בכל מקרה זה כבר באחריות אלת הציפורים, את הצ'אנס לחיים, נתתי לו.............