"אנשים לא נחלקים לטובים ורעים.. לכל אדם יש צדדים וגלי תקשורת שונים. כשאתה מכיר מישהו, תתאמץ להתכוונן לתדר הטוב שלו, בכבוד וללא שיפוטיות.." ככה אמא שלי אמרה לי פעם.
עד כאן הנמשל, ולהלן המשל:
התגוררתי בזמנו בדרום ת"א. הייתה לי מכונית מסוג פיאסטה – אחלה רכב.. למעט בחורף, כשבטעות הייתי חולף על גבי שלולית.. או אז, המכונית הייתה מבצעת חרקירי קולני ונעמדת דום, ללא התחשבות במיקום הלא מתאים..
יצאתי אותו בוקר דרומה, ומשום מה החלטתי לנסוע דרך יפו... תוך כדי נסיעה בגשם.. פתאום
גרררר... הרכב נעצר באמצע הכביש. אני תקוע, כל מי שמגיע מאחוריי, מסנן קללה תוך כדי ביצוע מעקף מאתגר בכביש החד מסלולי... ועכשיו, הנוהל הרגיל.. פשוט לחכות, כ 20 דקות עד ש"תחתית הרכב" מתייבשת.
אני יושב בפנים. בחוץ גשם, מתבונן בעוברים ושבים.. ואז קולט בהמשך מימין, חבורה של גברים צעירים, מתגודדים ליד פתח של מעין חנות.. שם לב שאחד מהם מביט לעברי במבט רב משמעי. הוא מסתודד עם חבר שלו ותוך דקה, שניהם פוסעים לכיווני עם מבט "לא ידידותי"..
ואתה, מה אתה עושה פה?, הוא צועק לי ממרחק, אני מסמן בידיים "מה לעשות".. ושניהם בתגובה, מתקרבים אל החלון בצורה דיי מאיימת.. אני מחליט לשנות שפה...
תגיד לי, אחי, אני פונה אליו בנימה של נציג תלונות הציבור, אתה קולט בנאדם תקוע עם הרכב באמצע הכביש ובמקום לבוא ולעזור, אתה עוד כועס עליי...
הדיאלוג ממשיך עוד קצת ולאחריו, שני החבר'ה קוראים לעוד בחור ושלושתם עוזרים לי לפנות את הרכב לצידי הכביש בצורה בטוחה. שם אני מחכה עד שהרכב מואיל להתניע.. כשאני חולף על פני ה"חנות" מימין, אני מצליח בבירור לקרוא את השלט, שמבהיר את מה שניחשתי.. מדובר בתחנה של קבלת מתדון לגמילה. החבר'ה כנראה חשבו שאני עומד שם כדי לפקח או לצלם אותם ומפה נבעה הטינה ההתחלתית...
.
"ככה זה בעולם, אין אמון בבני אדם, מה אנחנו סך הכל, מהשטח הגדול..."