געגועים לנוף של פעם.. הפשוט והמשולל אפקטיביות תכנון ותכנות..
חברי היקר עבר לפני שנים, עם משפחתו הצעירה לאחת השכונות החדשות (דאז) של ראשון.
אוי, כמה ששנאתי את השכונות החדשות/חדישות שצצו אז... בכל פעם שהייתי מגיע לביקורון, היה לוקח לי שעה למצא את הבית בנבכי השכונה. נו, איך אפשר, כשהכל נראה אותו דבר (בעיניי...)
בנייני דירות בגבהים דומים, שמחברים בינהם רחובות מקביליים באורכים דומים שמחברים בינהם כיכרות בפורמט דומה.. בחייאת ראבי... אבל מה לעשות, חבר זה חבר. אז השקעתי, ולבסוף לאחר כשנתיים.. הצלחתי למצא את הנוסחה - בכניסה לשכונה, שמאלה, ואז בכיכר ימינה, לאחר מכן פנייה ראשונה שמאלה... ובכיכר, בניין שני. ו.. לחפש חנייה. יופי הצלחתי...
אך, אבוי! מה הדבר הבוגדני ביותר שחבר יכול לעשות לך אחרי שנים של בניית קשר עמוק.
החבר'ה החליטו בחוסר התחשבותם כי רבה, לעבור דירה! למבנה דירות שנמצא ברחוב סמוך.
זהו נשברתי! אך, כפי שאומרים הצדיקים, כשדלת נסגרת, חלון נפתח...
בערך באותה תקופה התחילה לפרוח אפליקציית וויז – שאלוהים ישמור עליה מכל פגע רע, צרה צוקה ובאגים. ומאז (כן, כבר כמה שנים, עדיין..) השיחה מנהלת כך..
דני, אני בדרך אליך.... אה... אה........
הבנתי נצר, הבנתי... כבר שולח לך מיקום...
אז חבר'ה... תגידו מה שתגידו על הטכנולוגיה חסרת הלב... למרות הגעגועים ל בלי...
היא לא רק מפרידה בין חברים. לעיתים, ההפך...