כל מי שגר בקדימה בשנות ה70.. ולפני.. מכיר את הנוף הפרחוני של צמחי התורמוס אשר כיסה כל חלקה טובה וכל מקום פנוי מבית ופרדס. שטחים עצומים של פרחי תורמוס לרוב.
בילדותי חשבתי שזה היה פשוט מן צמח בר שהרגיש בבית והתרבה לאלפיו.. אך התברר לי כי לא כך...
את זאת למדתי כששמעתי פעם את הרב טוביאס מספר על היסטורית המקום (הרב סיפר זאת בשם מי שסיפר לו.. אדון אורלנד, שהיה גבאי בית הכנסת בכפר)
בתחילת ההתישבות באזור התחוללה "מערכה" על השטח, המתישבים החדשים "נלחמו" על הזכות ליישב את המקום כנגד הערבים ממזרח אשר הגיעו לאזור לרוב כרועים עם הצאן.
ואז עלה הרעיון של "הייבול הפוליטי".. המתיישבים הותיקים, בעלי האדמות, כיסו שטחים עצומים בצמח התורמוס שהוא כפי שמתברר צמח מאד לא פופלרי בקרב הצאן. העיזים והכבשים אינן יכולים ליזון ממנו ומן הסתם עובדה זו גרמה לרועים לחפש מקומות מרעה מזרחה מכאן.. וכך ניצחו המתישבים במערכה, ב"מלחמה ביולוגית" נטולת אלימות..
לימים כשהצורך כבר לא היה רלונטי, שדות התורמוס נשארו להנאתנו הילדים.. עד שגם אותם מערכת הפרדס והבטון ניצחה..