ישבתי לארוחת בוקר עם ניק, חבר בריטי שהכרתי בקיבוץ, התחלתי לומר משהו, לפתח שיחה. ניק הרים את הראש ואמר
אתה יודע, אצלנו לא נהוג לדבר בשעת האוכל! ברגע הראשון היה לי דחף לצטט לו איזה משפט חזל"י, אשר מן הסתם
נאמר מאות שנים לפני שהתרבות הבריטית חוברה לה יחדיו.. אבל אז חשבתי.. רגע.. נאה דורש נאה מקיים
שתקתי ובלעתי ת'לזניה
…
ולהלן סיפור מייקום מקביל.. הפסקת צהריים, באוהל במילואים, יושב עם חברי החובש עופר, מתקשקשים, עניינים ברומו של עולם
הוא שב לפני מספר חודשים מהודו
עם הרבה הארות ותובנות, מספר ומצטט אמרי שפר מהתורה ההינדית ושכנותיה, ואני בתגובה מוצא לכל אמרה שלו, משפט מקביל מ
מסכת אבות, משלי, ויקרא-יט וכד
אוקי.. בשלב מסויים הגענו להסכמה - "החוכמה" קיימת, והייתה קיימת בתרבויות השונות, מ לאו' צה לבודהה, זרטוסטרה והלל הזקן
אבל אז חברי מקשה, "אבל תראה איך בני אדם מתנהגים פה, בארץ הקודש, האם עם הבחירה
אכן הולך בדרך שהותוותה באותה ספרות המוסר המצוטטת
כשבועיים לאחר סיום המילואים, בחדשות: מסגד נשרף בקשמיר ע"י בדלנים הינדים
והרי לי, נחמת טפשים.. כנראה שגם ההינדים כבר לא משננים את פרקי אבותם