כמה ימים לאחר שהתחלתי במקום עבודה חדש.. גברת, מתפרצת לחדר בדרמטיות.
"זה לא עובד, זה לא עובד לי.. אין אינטרנט, זה לא עובד לי.."
אני מנסה להבין מה פשר הבעיה, איכשהו מצליח לקלוט שיש לה בעיה עם האייפון, אולי עם הוויפי בחדר... מנסה להרגיע..
אוקי, הבנתי, אני עונה, את רוצה שנלך עכשיו לחדר ונבדוק, מה הבעיה?
"לא! לא! מה פתאום עכשיו.. אני ממהרת לעבודה"
טוב, אז אח"כ, אחרי הצהריים, בסדר? והיא שוב בלחץ, בדיבור מהיר וצעקני,
"למה אחרי הצהריים, אתה לא רוצה לעזור לי.. יש בעיה, לא עובד, אין אינטרנט... בלה בלה בלה..."
אני מנסה שוב להרגיע ומסתבר שרק מלחיץ אותה יותר.. היא מתחילה במנטרת צעקות,
"אתה לא נחמד אליי, אתם לא נחמדים אליי.. מפנה את גבה ופוסעת בצעדים גסים הלאה כשהיא מדקלת, "הוא לא נחמד אליי, הוא לא עוזר לי.. הוא לא נחמד אליי.. הוא לא עוזר לי.. אני אגיד לאמא שלי, אני אגיד ל X (העו"ס שלה) אני אגיד ל Y (המנכ"ל )... והולכת לה משם בשעטה..
אני מבוהל.. מסדר נשימה... ושולח הודעה מיידית, לבוס מעדכן בפרטי האירוע...
תוך דקה מקבל ממנו הודעה חזרה, "זה בסדר אתה עוד תכיר אותה.."
למחרת אני רואה את הגברת בדרך, היא מסתכלת עליי ואומרת ברוגע אך נחרצות
"אני לא בסדר, X (העו"ס) אמר לי שאני דיברתי אליך לא יפה, הוא אמר, לא צריך לכעוס, אני לא בסדר.... "
אני מביט ואומר בשקט, - הכל בסדר, אני אגיע לבדוק את האייפון כשתירצי.
והיא בתגובה.. שוב בצעקות...
לא! אני לא בסדר, X אמר לי שאני לא בסדר, ואתה עכשיו אומר שהכל בסדר.. זה לא בסדר!, זה לא בסדר!.. מפנה את הגב והולכת משם בצעקות..
אך... אני חושב לעצמי, מדוע עדיין לא הפנמתי, שישנם מצבים שפשוט צריך, לשתוק....................