שוחחתי עם עמית בעבודה בנושא צער גידול הורים.. האדון סיפר שאמו בבית החולים לאחר נפילה קשה. היא שוב ירדה במדרגות לקומה התחתונה ללא "צמיד לחצן המצוקה" ונפלה, למרות שהבטיחה לו שלא תעשה כן. היא נאלצה לזחול מעלה על ארבע בכאבים נוראים עם שבר בצלעות, בכדי להגיע לטלפון ולהתקשר לעזרה. ועכשיו הוא כועס עליה על שהמרתה את פיו.......
.
מדוע אנו מצפים מהורינו המזדקנים מה שלא ציפינו מילדינו הרכים. איך זה שמגבלות הגוף ושיקול הדעת, מתקבלות בברכה אהבה ואמפטיה בילדות ובחוסר סובלנות במקרה הטוב, בזקנה.
האם זה מפני שאנו מתחילים לקלוט את מצבינו, מבינים לאן מובילים החיים וחוטפים פחד מוות.. או שמדובר בעוד תירוץ... בכל מקרה קשה להתמודד עם התמונה.