בפעמים הראשונות במילואים, המערכת מחזירה אותך לדרגת חפ"ש .. ולכן, כשהתאגד ביקשו מהמפקדים לתרום חייל למטרת סבלות, אני נבחרתי...
בתרגיל החטיבתי הנ"ל, נותקתי מהפלוגה, "נמכרתי" להיות הסבל של הרופא. תפקיד מלא כובד-תיק, חצי בית חולים נדחס לתוך תרמיל, שמועמס על הגב של החפ"ש, נטול הניסיון בעזרה ראשונה. זה היה קצת מוזר לבלות בחברת החובשים המנוסים ושאר נותני השירות הרפואי, לספוג חוש הומור מייחד ושונה... בהפסקות הם היו משננים תרגולים ותרחישים אפשריים, כל זאת ע"פ ספרון מלא בתצלומי פציעות, קטיעות ושאר טראומות... אני זוכר שהבטתי מהצד על התמונות וחשבתי, איך למזלי, בשירותי הצבאי, לא יצא לי להיתקל במראות כאלו.
למחרת התמימות הוויזואלית הזו עתידה להשתנות...
התקדמות חטיבתית, עם חיפוי ארטילרי "155" המחלקה החזיתית במעלה הגבעה, אני עם מחלקת התאגד במורדות, כ 200 מטר אחורה, ואז זה קורה..
בקשר נשמעה פקודת הטיווח הפטאלית - "זמביה", במקום "חבש", הווה אומר, ירי ארטילרי על הנקודה האחת לפני הנכונה... הפיצוץ העז נשמע למרחוק. אנחנו במורדות שומעים את הרעש ורואים את העשן והבלאגן באוויר... ואז מתחילות הצעקות... ועוד צעקות בקשר - כל הצוות הרפואי האפשרי נצטווה להגיע באטרף למעלה.. אנחנו (כל החובשים, הרופא וגם הסבל שלו) רצים במעלה ההר, עדיין לא מבינים מה בדיוק קרה. תוך כדי העלייה והתנשפות ריצת האמוק אל מרכז האסון, מתחילים לקלוט.. הפגז נפל בדיוק במרכז הכוח. ככל שמתקרבים הקולות והמראות מתחוורים, הופכים יותר נהירים וקשים. כ 50 מטר ממני אני מזהה מישהו שכוב, אבל הוא נראה מוזר, שרוע בפישוק רגליים, אני ממשיך להתקדם בריצה ואני מבין שזה לא פישוק נורמלי, הוא מת, קרוע לשניים, כל הגוף עד מרכזו, גזור. ממשיכים למעלה ורואים עוד פציעות ועוד חתכים. אני רץ עם התיק ומוציא את תוכנו אל הרופא, כשהוא והחובשים מדלגים בין הפצועים, מטפלים וגם קובעים מוות ומכסים..
לי בעצם אין כבר מה לתרום שם, אחד החובשים הבכירים קולט אותי עומד במצב הזייתי, וצועק עליי שאעוף משם. אני מדדה למטה, כמרחף, כאילו אני על איזה סם.
מפחיד, אך עד היום המראה היחיד הברור שאני זוכר משם, הוא הבחור השסוע שראיתי בהתחלה. כל השאר נעלם מזיכרוני כאילו הזמן על הגבעה, לא היה מעולם...
לפני שלושים שנה....
מספר שנים אחרי, כשקיבלנו זימון, והודעתי לאבי שאני נוסע שוב לאימון בצאלים, הוא ענה לי, בבדיחות הדעת ההונגרית שלו "איזה.. א' או ב'' ? "