מישהו.. ממחלקה שכח את הנשק על יד הברזייה. העונש היה קולקטיבי. כולם.. עם קורות עץ מעל גובה כתפיים, מתוזזים, בשבילי מחנה 80... איכשהו בטירונות, המערכת מלמדת אותך, שדבר מה חיצוני לגמרי, הופך להיות חלק אינטגרלי מהגוף עצמו. אני זוכר שנים אחרי.. מצבים שבהם אני מסתובב חופשי ומאושר באזרחות, ופתאום, רגע של החסרת פעימה, מפאת חוסר ההרגשה של רצועת הנשק בכתף. אימא'לה...
יש הגורסים שהנוער של היום, מגיע לצבא עם מוכנות פחותה מאתנו, מבחינות מסוימות.
לפני כמה ימים, ראיתי בחור צעיר בתחנת האוטובוס שפתאום לא מצא את סמארטפונו, בכיס.
התגובה שלו, כמי ששכח את יד ימינו ודבקה לשונו לפלאפונו, הייתה מוכרת לי... והזכירה נשכחות.
בעצם, חשבתי, הנוער העכשווי מוכן הרבה יותר.. מכל הבחינות!