מילואים בחרמון... חבר'ה צעירים הגיעו לפלוגה...
קיבלנו אותם בברכה, לגבי אחד מהם, אישית מאד שמחתי מפני שהוא ברוב כבוד ירש את התפקיד (פק"ל) שלי כקשר מ"מ.. אך תוך זמן קצר העלם הצעיר עלה לכולם על העצבים, הוא היה תופש את זמן הטלפון הפלוגתי ולא מוכן לשחרר.. שעות הוא היה מדבר עם החברה, כשהיו מעירים לו שיש רק שעה בודדת לכולם, הוא היה בוכה לעוד דקה וממשיך... זה כבר הפך לבדיחה פלוגתית, הפוצי מוצי שכולם היו צריכים לשמוע תוך ציפייה שדביקות השיחה תסתיים ושהטלפון יתפנה [מדובר בתקופת טרום פלאפונים]. אך גם זה נגמר.. ולהפתעת כולנו, במילואים האחרונים הוא לא קפץ.. ואפילו לא הגיע אל התור לטלפון, הבנו שמשהו קרה, מישהו העז ושאל: "תגיד.. נפרדתם?", הוא ענה בחצי חיוך.. "דווקא לא, התחתנו!"