אני לא מתיימר להתחרות בסופרים האמיתיים, אבל בתכל'ס, גם לי יש "רומן רוסי"...
קראו לה נטשה ולפני שנים רבות, היא למדה בכיתה איתי. עולה חדשה, מתוקה ומופנמת
קצת זעפנית ומאד מסקרנת... רציתי וניסיתי מאד, להתקרב אליה.
לשם כך, עשיתי את כל מה שחשבתי אז כנצרך, היו שם שיחות נפש ארוכות, סיורים בחורשה,
לאור ירח ועוד. כחודש לאחר מכן, שכבר היה לי ספק, אולי אני לא בדרך הנכונה, זה קרה.
היא הגיעה בוקר אחד לפני השיעור ובחיוך שחציו נלהב וחציו מבוייש, אמרה, אני רוצה לבקש ממך משהו, אבל רק אם תבטיח שתסכים... אני כמובן, בנפעמותי, הבטחתי מיידית וחד משמעית.
ואז היא הוציאה מעטפה הושיטה לי ואמרה, זה יהיה לי כיף גדול אם אתה, כחבר הכי קרוב שלי, תגיע בשבוע הבא לחתונה, אני אומנם לא סיפרתי לך על ולאד, אבל הוא שמע עליך רבות והוא מאוד ישמח לראות אותך סופסוף. בום!
דמיינתי את עצמי אומר: "איזביני נו או מינייה אוז'ה יסט פלאנ" (סליחה אבל יש לי תוכניות אחרות..)
אבל מה שיצא לי מהפה היה דווקא: "קניישנה ס אודהוולסטווין" (כמובן ובשמחה).
נו, ח'ארשו... אני לא זוכר הרבה מהחתונה, למעט העובדה שלמזלי, וודקה לא היה חסר שם...
יום אהבה שמח