טעם לוואי

נשות ויצו (או ארגון אחר שאני לא זוכר את שמו כרגע) תרמו עוגות לטירונים המסכנים...

מפקדת מחנה שמונים, לא יכלו לסרב למחווה, אך ראו לנכון לתבל אותה במעט.

הוציאו אותנו בחשיכה, כל הפלוגה, להסתדר במגרש כורכר. ברחבה ממול, ניצב שולחן

ועליו עוגה... אוקי... הוקצאו לחגיגה חמש דקות בדיוק. כל חייל בתורו ירוץ לשולחן, יחתוך לו

פרוסת עוגה ויתענג עליה.. רק ש.. היא צריכה להיות דקה מספיק כדי שלכולם ישאר,

ומהר מספיק כדי שכולם יספיקו לקבל להתענג...

אני לא זוכר הרבה מטעם הבליעה המהירה/קטנה הזו, אבל טעם הלוואי, עדיין יושב בזיכרוני,

יותר משלושים שנה אחרי