ג' מגיע אליי מידי פעם, הוא מאד אוהב מכוניות, מכיר את כל הרכבים בכפר ויודע כל אחד למי שייך... הוא אוהב שאני עושה לו "מבחני זיהוי" והעובדה שאני לעומת זאת מזהה רכבים ע"פ צבע.. נותנת לו הרגשת מאסטריות גבוהה עוד יותר. לפעמים הוא בא ומבקש שנחפש יחד בגוגל תמונה של מכונית זו או אחרת.. שלשום בערב הוא הגיע עם הבקשה הנ"ל, אך נאלצתי הפעם לסרב, הסברתי שאני לא מרגיש טוב ושאני מנסה לסיים כמה דברים דחופים ולנסוע הביתה, הוא הפנה את גבו והלך. חשבתי שאולי הייתי חד מדיי והוא נפגע ממני.. אך לאחר שתי דקות הוא חזר כשבידו ספל קפה.
This is for you David, I hope it might help a bit
הודיתי לו מעומק ליבי (גם מכיוון שאני יודע שפעולה כזו פשוטה לכאורה, היא לא קלה בשבילו)
הבטתי בעיניו כשאני מדגיש את התודה וההפתעה.. ופתאום זיהיתי סוג של "חיוך מסופק", שנבע לדעתי, גם כתוצאה מהמצב החדש של שינוי בתפקידים, כש ג' עבר פתאום מהצד של "המקבל" אל הצד של "הנותן".
אז מי אמר שזה לא טוב להיות קצת חולה פעם ב... רק פעם ב