A Hug

אני טרוד באיזו תקלה במחשב של אחד העו"סים. פתאום א' נכנס לחדר.. נראה עצוב/מדוכדך~

א': How are you David ?

אני: I’m ok, what about yourself ?..

א' מביט במבט מושפל ואומר: I’m sad, I miss my friend, he died from cancer two years ago

אני מביט בו והוא מתחיל לבכות, אני קורא בשמו, תוך מבוכה, בנימה של ניסיון להרגיע..

והוא מחזיר מבט של "איך אתה לא מבין..." ואומר: I need a HUG, David.

אני קם מהכיסא, משאיר אצלו את מרווח היוזמה, הוא – קופץ אליי כמו ילד ומחבק, לאחר כדקה הוא מרפה, אומר: Thank you David והולך לדרכו.

.

מוזר - א' שמחובר לרגשות הסוערים שלו, שיודע להביע אותם, שיכול לבקש ומסוגל לקבל ניחום וחיזוק מחיבוק פשוט, הוא, מקוטלג כ"איש בעל צרכים מיוחדים", ואנו (לפחות הגברים שביננו), שלא מחוברים, לא מודעים ולא מסוגלים לכל זה... מקוטלגים – "נורמטיביים".