רק על ששה מתוכם

אני רוצה לספר על הקרובים שלי מצד אבי: סבא, סבתא והדודים.

סבא דוד נולד בעיר בודפשט בהונגריה, עבר לגור בכפר קטן במזרח המדינה בשם טיסאלק ונשא את שרה למשפחת שטרן לאשה, היו להם חמשה ילדים

[[ ארבעה נוספים נפטרו בגיל צעיר ממחלות ]]

אבי יצחק – במקור יעקב-פרנץ

משה – נולד ב 1930, אלכס - נולד ב 1933, יוסף - נולד ב 1936, אליזבת – נולדה ב 1939

...

זהו... פה נגמר הסיפור על קרובים שלי מצד אבא.

אבי לא סיפר עליהם ואת המידע הזה לקחתי מ "דפי עד" שהוא העביר פעם ל יד ושם.

מעולם לא הכרנו אותם, ומעולם הם לא היו לנו, חלק רלוונטי/חי במשפחה.

אני לא יודע כלום על חייהם ואני אפילו לא יודע ממה בדיוק הם מתו.

אני יכול לשער ע"פ העובדה שהם נשלחו למחנה בירקנאו שהם מתו ככל הנראה בהמתה בגז, או באחת המיתות המשונות האחרות..

דבר נוסף שאני יכול לספר ע"פ ה"דפי עד" הנ"ל זה שמשה נספה בגיל 14, אלכס נספה בגיל 11, יוסף נספה בגיל 8 ואליזבת - האחות הקטנה נספתה בגיל 5.

...

האמת היא שאני שונא את הביטוי הזה "נספו בשואה", זה מעניק תחושה של כאילו האנשים האלו איך שהוא התאדו מהחיים... ועלו השמיימה. כשהאמת היא שהם "נרצחו" בשואה.

נרצחו ע"י בני אדם, אנשים שרובם פשוט עשו את מה שאמרו להם לעשות וחלק מהם אף האמין בלב שלם שהוא עושה טוב לאנושות ופועל למטרת עולם טוב יותר.

...

סיפור השואה היהודית מדבר על ששה מליון נרצחים... סיפרתי את מה שאני יודע על ששה מתוכם. סבא סבתא ודודים שמעולם לא היו לי.

...

מבוסס על הגיג שנאמר ע"י אימי בטקס הזיכרון לשואה בבית הספר היסודי.