בנסיעה לעבודה, כעשרים דק' לפני היעד, אני נוהג להעביר תחנה ל "שחרית האישית של אלכס אנסקי" הקול שלו, בשילוב כלי הקשת, עושים לי את זה... ומכניסים אותי ליום עבודה חדש, ברוגע...
ובעניין זה, תמיהתי...
מדוע ולשם מה, מרגיש, הקריין האהוב את הצורך להדגיש, שהיצירה הבאה היא בסול מג'ור,
פה מינור או כל סולם אחר... כאילו, מה... אני מדמיין איזה מאזין קלסית מושבע מקשיב, ואז כשמר אנסקי מגיש את XXX בסול מג'ור, הנ"ל מגיב בכעס - לא! רק לא בסול מג'ור, די! אני לא יכול יותר, אני עובר לאלתר ל - נושמים מזרחית, לשמוע את הלילה שלך, של שמעון בוסקילה. בחייאת...