צ'ארלי

לפני כחצי שנה או ליתר דיוק ב 14-09-22, הופיע אצלנו גור חתולים שחור. נראה חולני ומסכן. הוא היה כנראה מורעב - למרות שהחתולים האחרים תקפו אותו וניסו לגרשו מהטריטוריה, הוא התעקש ונלחם בתוקפנות על מקומו וזכותו לאכול. לאחר כחודשיים, כשהסתבר לנו, שהחתול הזה לא מתכוון לוותר ולמרות קשיי ההתאקלמות, החליט שזה הבית החדש שלו, הזמנו את הווטרינר לצורך לכידתו למטרת סירוס. כשאדון צ'ארלי הוחזר לחצרנו, הובהר, שבעצם מה שהיה צריך לבצע זה עיקור. אוקי, צ'ארלי, אמרה לנו הבת, זה גם שם לגברת... בהתחלה, צ'ארלי לא אפשרה להתקרב אליה, כשניסיתי תוך כדי האכלה לגעת בה, היא הגיבה באיום תוקפני ולעיתים גם בנשיכת סימון ושריטות, אך ב"ה, לאט עם הרבה סבלנות, היא התחילה לתת אמון ולאפשר אפילו ללטף אותה קלות. כחודש אחרי, מאד התרגשתי, כשהתיישבתי על המדרגות עם כוס קפה ופתאום קופצת על ברכיי צ'ארלי המתוקה, מתיישבת ומניחה את הראש, רק כדי לקבל ליטוף... מאז, המנהג הזה הפך יומיומי, איזו חתולה מקסימה היא הפכה להיות. איזה מהפך, וואו'. איך מחתול מכוער ודוחה (אם לומר את האמת) היא הפכה לכל כך נינוחה ומתוקה ואפילו דיי מקובלת על שאר חתולי המקום הוותיקים. כשגדלה קצת, כמו שאר חתולי חצרנו, גם היא התחילה מדיי פעם לצאת לטיולי הרפתקה מחוץ לתחום ולחזור מאוחר יותר לאכול. סוף הסיפור, היה נחמד אם הייתי עוצר פה..  אך מה שבעצם רציתי לומר הוא, שלפני כשבועיים, או ליתר דיוק ב08-03-23, צ'ארלי האהובה שלנו לא חזרה מהטיול. נעלמה מבלי שוב. חיפשנו וחיפשנו, שאלנו ובדקנו. אך אין זכר. עצוב!