Bach - Concerto for Oboe and Violin in C minor
המורה הקפדן נתן הרצאה מוכיחה על צרות הידע המוסיקלי של הדור הנוכחי..
לראייה הוא השמיע קטע מוסיקלי ושאל בציניות מופגנת, האם מישהו פה, יוכל לומר לנו מה שמו של כלי הנגינה.
זיהיתי ואמרתי בענות חלושה – אבוב. הוא כמובן לא שמע אותי, עד שהחבר מימין חזר על תשובתי בצעקה, תוך שהוא מצביע לעברי.
המורה הקשוח, הביט בפה פעור, איבד משיווי משקלו ומהטיעון הגדול שניסה להוכיח, ולאט, המבט הכועס/מטיף שלו, התחייך בסיפוק. ואני, מתנפח, כמציל כבוד, של דור שלם...
זה היה פעם.. מזמן. ואם אני לא טועה, זאת הייתה "המחמאה" היחידה שקיבלתי בכל תקופת ביה"ס התיכון...
השבוע לפני 15 שנה, אבא שלי נפטר.
אני זוכר איך מידיי פעם, אחרי יום עבודה מפרך, הוא היה אוהב להתרווח לצלילי מוסיקה רחבת ז'אנרים.היה לו אוסף תקליטים מכובד שכלל זמרים שונים כגון יהורם גאון, סיימון וגרפונקל, שושנה דמארי ועוד. והיה לו גם מדף נוסף, של תקליטי מוסיקה קלסית שאהב בכלל ושל י.ס.באך, שאהב בפרט.
והרי.. אם לא היתי זוכה לחווית העישון הפסיבי הזה, בילדותי, איך היתי מצליח להציל את כבוד כל הדור, שם בכיתה...