כל מי שעובר ברחוב ההוא של בית האבות בנתניה, מכיר אותו. אם אני לא טועה, קוראים לו אלכסנדר. לכל עובר ושב הוא קורא מעבר לגדר - "היי! יש סיגרה?".
אבל הפעם הוא הפתיע אותי וצעק "היי! יש טלפון?" כמעט ועניתי אוטומטית שאני לא מעשן, אבל אז התעשתי ואמרתי – כן. והוא בתגובה, המשיך "להתקשר 052….. " הבנתי שהוא בטח רוצה להתקשר אל הבן או משהו דומה. התקשרתי... ואז אני שומע פתאום צלצול. הוא שולף סמארטפון מהכיס ועונה, "kto eta?" (מי זה?)... אני מחליט לזרום ועונה "eta ya" (זה אני) ומחייך אליו,
חושב בליבי, שהוא כנראה החליט להתלוצץ קצת, אבל בפנים שלו, לא היה שום הומור, אלא
מבט של איש זקן בודד. אני מקשה ושואל אותו "nu za chem?" (אז בשביל מה?) והוא מביט ועונה בפשטות:
"אף אחד מתקשר, אני חושב טלפון לא עובד!"