בליל שבת בשעות בין הערביים, במרפסת ביתם של משפחת קופלמן היו בד"כ כמה חברים ובמיוחד חברות שישבו וקישקשו להנאתם, מסתכלים ומרכלים על העוברים ושבים..
אבא שלי לעומת זאת בליל שבת בשעה המדויקת היה יוצא מהבית לכוון בית הכנסת.
(למי שחושב שהייקים המציאו את הדיוק, כנראה לא הכיר מספיק הונגרים.... )
אחי ואני שלא היינו מצליחים לדייק כמוהו היינו יוצאים באיחור.. ואז.. היה לנו "משחק"
לפני שהיינו עוברים מול ביתם של משפחת קופלמן היינו משלבים ידיים במתיקות... וזאת רק כדי לקבל את אותם מבטים חיוכים והערות של אויייי.. שהמבוגרים אומרים כשרואים אחים קטנים עוברים בסך עם אהבה באויר... אנחנו נהננו לשחק את המשחק... ורק לאחר שעברנו את טווח הראייה של אותה מרפסת היינו מנתקים ידיים.. וחוזרים לויכוחים ולריבים הכיפיים