נשלחתי עי אמא לבית הקברות כדי לסדר משהו טכני באחת המצבות. בד"כ אני לא מתייחס בדבקות לביקור בבית העלמין. בתחושתי, אם אני רוצה לדבר עם סבא/סבתא/אבא.. אני פשוט עוצם עיניים ומתחבר ללא עדיפות גיאוגרפית למקום הקבר. ובכל זאת הפעם זה היה אחרת. הייתי שם לבד ולאחר שסיימתי את המטלה עברתי וביקרתי את הדוד, סבא, סבתא, אבא... התעכבתי, דיברתי, התרגשתי ודמעתי. ולהפתעתי הרגשתי שבשיחות האלו היה הרבה מנחם ומחזק. ביציאה משם ניסיתי להסיק מדוע.. והדבר היחיד שהצלחתי להבין זה שלא צריך להבין כל דבר...