אחלה ביצוע לטעמי, של הגבעטרון עם סבלימינל לכבוד יום העצמאות ה 60 למדינת ישראל..
אבל אני לא מצליח שלא לגחך למשמע חברי גבע "מסלסלים" בבית השלישי..
אנסה להסביר.. מדוע - "אותי זה מצחיק"..
המוסיקה שהתנגנה בסביבת ילדותי הייתה דיי מגוונת במנעדה, ואני מודה על כך, מסילסולים תימניים, דרך מוסיקה שנקראה בזמנו "מוסיקה ישראלית" לגווניה, עם מוסיקה שהיום נקראת "ים תיכונית" של להקות כמו העוד וצלילי הכרם, כולל קונצרטים של המלחינים הקלסיים... וגם כמובן מוסיקה פופולרית של אז, ישראלית ולועזית של תחילת שנות ה70..
אבל.. עם כל היופי של המגוון, אני לא שוכח גם את העובדות הלא מחמיאות ל"קיבוץ גלויות" מוסיקלי זה. כזכור וכידוע - חלק מסוגי המוסיקה היה מושמע "ברדיו", חלק אחר היה מצריך רכישת תקליטים וחלק נוסף, כדי לשומעו היה צורך לכתת רגליים לתחנה המרכזית בתל אביב ולקנות קלטות (/קסטות דאז.. ).
אוקי.. יבואו ויאמרו צדקני המוסיקה, שחלק גדול מהז'אנר הנ"ל היה (וגם כיום הוא) דיי חלול, משולל יצירתיות וגדוש בעברית קלוקלת... יש בזה אמת גם לדעתי, אך האם אפשר לשים ז'אנר שלם בתוך חבילה אחת, רק כדי שהביקורתיות והתרצנות היהירה, תהיה נוחה יותר.. האם היינו ביקורתיים באותה מידה למשל לשירי "שובי דובי דו".. או למשל ל love love me do.., של הלהקה הנהדרת החיפושיות..?!, ואם בביקורת שפה עסקינן, אני בטוח למשל שרוב מי שמכיר(/הכיר) את הלהיטים הגדולים שהושרו בזמנו ע"י צלילי הכרם או שושנה דמרי (כגון: גדליה רבע איש, מרים בת ניסים, חנל'ה התבלבלה ועוד) יתפלא לדעת שמי שכתב אותם הוא לא אחר מאשר המשורר הגדול - נתן אלתרמן, עליו אפשר לומר הרבה, אך קשה יהיה להאשימו בעברית קלוקלת..
אין לי שום דבר נגד סוג מסויים של מוסיקה. מוסיקה שונה מבחינתי, מבטאת, רגשות שונים, אווירה שונה ומתאימה לרגעים ולמצבים שונים. אהבתי אז ואני אוהב מאד גם היום מוסיקה בשלל גווניה מקורותיה ושילוביה, כולל את המוסיקה "של ארץ ישראל של פעם" למרות שחלק ניכר ממנה היה צריך להקרא - "מוסיקה של ברית המועצות של פעם"..
מה שעיצבן אותי זה המיגדר שהתקיים בארצינו, שנים רבות, והתבטא לדוגמה במצעד פזמונים נבדל ומופרד .. בשם - "למנצח שיר מזמור"... !
אפשר לאהוב או לא לאהוב מוסיקה מסוימת, שירים מסוימים וכו'.. הכל אחלה... אבל הרי ברור לכולנו שטעם במוסיקה הוא פרמטר של הרגל ותרבות נרכשת.
- אני לא מכיר הרבה אנשים ש"שונאים" כבוגרים, מוסיקה שהם שמעו בבית בילדותם (למרות שבגיל העשרה הם אולי התכחשו לה). הגישה של שלילת ז'אנר של מוסיקה ספציפית בכללותה, מפני שהיא משוייכת (בראש שלנו) לקבוצת אנשים מאד מסויימת.. היא אולי "נסלחת" בגיל ההתבגרות, כשאנו כלכך עסוקים בזהות ורצון ההשתייכות.. אבל רבאק... רובנו כבר עברנו את הגיל הזה, אז - יאללה...
בקיצור... לא נראה לי שלפני 30 שנה חברי הגבעטרון היו מעיזים להיות שותפים לשיר בעיבוד הנ"ל..
ולכן "אותי זה מצחיק", שבפרויקט זה, כדי להשאר קרובים ל"קונצנזוס העכשוי".. החבר'ה נאלצו לשלם את מחיר הסילסול..
חג שמח ומלא בכל סוגי וסוגות המוסיקה :-)