אמא שלי מאד אהבה/אוהבת את השירה של לאה גולדברג ושל רחל.
סיפרה לי, שפעם, בזמנו, גוורדיית המשוררים בארץ, לא ממש העריכה את המשוררות הנ"ל.
הלך הרוח השולט היה - מה פתאום להתרכז בזוטות.. כשאנו נמצאים במצב כה קשה והישרדותי, השירה צריכה לתת בעיקרה רוח גבית למאבק הלאומי והחזון הציוני ופחות לעסוק ברגשות אישיים ונושאים שבינו לבינה ומה שביניהם...
אך כנראה שההערכה לשירה הזו כחלוף כשנים, מגלה שדווקא ההבעה "הקטנה", המספרת על הבעיות האישיות בחיים, אהבה, אכזבה תסכול ובכלל, תמיד הייתה, ותמיד תהייה חודרת ללב ורלוונטית.
..
הסופר יהודה אטלס ענה פעם בראיון: "אכן העולם משתנה ,הכל משתנה... אך הבעיה שתמיד העסיקה ותמשיך לתסכל היא - אני אוהב אותה והיא אוהבת מישהו אחר".